אפוטרופוס

למען זכויות החסויים בישראל

דוחות גופים ממלכתיים

כתבות בעיתונות

עדויות אישיות

הצטרפות למאבק

עדויות וסיפורים אישיים

הקרן לטיפול בחסויים מגישה דוחות, מגישה דוחות חלקיים או מגישה דוחות באיחור של שנים, ולא מודיעה למחלקה לשירותים חברתיים על מינויה כאפוטרופוס או כמקבלת גמלה של חסויים חסרי אמצעים במצב קשה, וכך היא מקבלת כסף עבור טיפול בחסויים נזקקים שהיא כלל לא בקשר איתם, ואין מעקב אמיתי של האפוטרופוס הכללי והמחלקה לשירותים חברתיים אחר הטיפול של הקרן בחסויים (אגב, יו"ר הקרן לטיפול בחסויים היה לפני כן מנהל המחלקה לשירותים חברתיים בתל-אביב)

(מתוך דוח מבקר המדינה מס' 41)

"על הקרן כתאגיד להכין דוחות כספיים ומאזנים מדי שנה בשנה, אולם הועלה שהדוחות הוכנו באיחור ניכר. האיחור הלך וגדל מ-15 חודש לגבי שנת הכספים 1981/82 לשלוש וחצי שנים לגבי שנת הכספים 1985/86.. משרד מבקר המדינה העיר, כי פיגור של יותר משלוש שנים בהכנת דוחות כספיים של קרן ציבורית אינו מתיישב עם כללי מינהל תקין ומינהל כספי.

הביקורת העלתה, שלא בכל מקרה מודיעה הקרן למחלקה לשירותים חברתיים על מינויה כאפוטרופוס או כמקבלת גמלה. בשישה תיקים פנתה הקרן למחלקה לשירותים חברתיים או למשרד הבריאות לקבלת פרטים ודוח סוציאלי על המטופלים, אך נענתה באיחור של כמה חודשים עד שנה, מסיבה זו היא החלה לטפל בבעיות המטופלים חודשים רבים לאחר קבלת המינוי.

למשל, החל בשנת 1976 טיפלה המחלקה לשירותים חברתיים במשפחה שבה לפי דוח סוציאלי האם חולת נפש ולוקה בפיגור שכלי, ובעלה ובני משפחה אחרים לוקים בפיגור ולהם בעיות רבות. שבעת ילדי המשפחה הושמו במוסדות. האשה לא שיתפה פעולה, לא קיבלה גמלה, ומצבה הכלכלי היה קשה ביותר.

בשנת 1987 מינה המוסד לביטוח הלאומי את הקרן למקבלת גמלה, והעביר לה את כל הכספים המגיעים לאשה. בפברואר 1987 פנתה הקרן למחלקה וביקשה דוח סוציאלי. הדוח הוכן רק בנובמבר, כעבור שמונה חודשים ובו נאמר: "הבית נראה במצב איום, זוועה. גרוטאות, בקבוקים, חפצים ישנים ומשומשים מוערמים בערמות כמעט בכל מקום פנוי בבית, להוציא את הסלון בו גרה המשפחה. המטבח מטונף מאוד וניכר, כי תקופה ארוכה שלא נגעו בו. ערימות כלים מאובקים ומלוכלכים. אין גז. מבשלים על פתיליה. המקרר מלא באוכל רקוב ובמצב גרוע. חסר חשמל בחלק מהדירה, ישנם אבק וקורי עכביש. אין גם מים חמים". הקרן לא החלה לטפל בחסויה מיד עם קבלת הכסף, אלא המתינה במשך שמונה חודשים לתשובת המחלקה; רק מדצמבר 1987 החלה בתשלום הוצאות קיום ובשיפור מצבה הכלכלי של האשה ומשפחתה."

בסניפי ירושלים ותל אביב נמצאו דוחות מועטים בלבד, לא תמיד מפורטים, על מצבו של המטופל.

(א) מהתיקים שנבדקו בסניף ירושלים עולה, כי בחשבונותיהם של שלושה מהחסויים שנפטרו לא שיקפו הרישומים את המצב הכספי לאשורו, ורק בעקבות הביקורת הם בוצעו כהלכה. בהתאם לחוק, עם פטירתו של החסוי יש לערוך דוח סופי. נמצא, כי ב-9 מבין 20 התיקים לא נערכו חשבונות סופיים, אף שחלפו בין שנתיים לבין 10 שנים ממועד הפטירה. בתיק אחד טיפלה הקרן באיחור של שנתיים ממועד הפטירה באיתור כספי החסוי שנותרו במוסד המאשפז. בעקבות הביקורת, הועבר הסכום למנהל העיזבון. בתיק אחר נוצר בעזבונו של חסוי חוב של 9,000 ש"ח ל-31.3.86. חוב זה נמחק כחוב אבוד של הקרן, לאחר שהתברר שהאפו"כ העביר בטעות למנהל העיזבון את כל הכספים שבניהולו מבלי לדאוג לפרעון החוב לקרן.

(ב) בסניף תל אביב הועלו הממצאים האלה: בשלושה תיקים היו אי דיוקים בחשבונות שניהלה הקרן, והם תוקנו בעקבות הביקורת; בשני תיקים לא נעשתה פעולה כלשהי בתיק עד סיום הביקורת, אף על פי שחלפו שלוש שנים ממועד הפטירה; בתיק אחר החל הטיפול בעיזבון רק בעקבות הביקורת, כשלוש שנים לאחר פטירת החסוי."