אפוטרופוס

    למען זכויות החסויים בישראל

 

דוחות גופים ממלכתיים

כתבות בעיתונות

עדויות אישיות

הצטרפות למאבק

 

 

עדויות וסיפורים אישיים

 

האפוטרופוס הכללי לא מבצע מעקב אחר הטיפול של האפוטרופוסים בנכסים, לא מאתר בעלי זכות בנכסים עזובים אף על פי שידוע לו מקום המצאם המשוער, בניגוד לחוק הוא לא מעביר נכסים עזובים לקופה הציבורית, גם לאחר שעברו 15 שנה, ומאפשר קומבינות בנכסים, כגון שימוש באדמות ובבתים שבשליטתו על-ידי אנשים וגופים מקושרים, בחינם או כביכול בתמורה לשיפוצים - שבפועל לא נעשים (לעומת זאת, האפוטרופוס הכללי לא מאפשר שימוש בנכסים עזובים לתועלת הציבור, ורודף פעילים חברתיים שמבקשים להשתמש בנכסים עזובים למטרות חיוביות)

(מתוך דוח מבקר המדינה מס' 41)

 

"סדרי דיווח חשבונאי-כספי על פעולות

 

ב-23 מבין 90 התיקים שנבדקו, הועלו הממצאים האלה: האפו"כ לא עקב במשך כמה שנים אחר פעולות בנכסים שניתן לגביהם צו ניהול (בתים, מגרשים ושטחים חקלאיים); נכסים עזובים לא אותרו; במשך שנים לא נערכו ביקורים לאיתור השטח או שלא נערכו ביקורים לאחר איתורו; אדמות חקלאיות בשטח כולל של כ-35 דונם עובדו על ידי אנשים ללא רשות, וגם עם גילויים לא הוסדרה החכרת הקרקע.

 

בששה תיקים הועלה שהנכסים לא הושכרו או שלא נגבו בעבורם דמי שכירות לעיתים לתקופות ארוכות.

 

בירושלים המזרחית הושכרו ארבעה נכסים לעמותות המנהלות ישיבות או לתלמידי ישיבות. הועלה: האפו"כ לא גבה מהשוכרים דמי שכירות במשך שנים, והסתפק בשיפוצים במקום שכר דירה מבלי לקבוע את משך הזמן לפטור משכר דירה; כאשר שניים מהשוכרים הציעו שיפוצים תמורת שכר דירה - לא הוגשה תכנית שיפוצים מראש; לגבי אחד הנכסים לא נמצאו בתיק מסמכים על השיפוצים שהשוכר – תלמיד ישיבה - התחייב לבצע ועל הסכום שהשקיע בפועל; לא בכל תקופת ההשכרה היו חוזים בתוקף.

 

בשניים מן התיקים שנבדקו לא היה מעקב אחר פעולותיהם של מנהלי העיזבון שמונו על ידי בית המשפט, ולכן לא היה בידי האפו"כ מידע על מצב ההכנסות וההוצאות.

 

בשלושה מקרים לא התמיד האפו"כ בפעולות לאיתור בעלי הזכות בנכסים עזובים, אף שהיה לו מידע על מקום המצאם המשוער.

 

 (א)  בית מגורים בן שלוש קומות בעיר העתיקה של ירושלים היה רשום כרכושו של יהודי, שעלה ארצה בסוף המאה ה-18. לגבי 1/3 מהבית, חלקם של היורשים שזהותם ידועה, מינה בית המשפט עורך דין פרטי למנהל עיזבון. מנהל העיזבון מכר חלק זה ב-1983 לעמותה א', המקיימת בו ישיבה. האפו"כ מנהל  2/3 הנותרים מבית המגורים.

 

במארס 1986 ערך האפו"כ שני חוזי שכירות, לפיהם הושכרו לעמותה א' שתי דירות בבית המגורים לתקופה  1.1.86 - 31.12.89 בדמי שכירות חודשיים שנקבעו באופן זמני, עד לשמאות של השמאי הממשלתי. לא נמצאה אסמכתה שנחתמו חוזים מאז ינואר 1990. את דמי השכירות, כפי שנקבעו על ידי השמאי הממשלתי, שילמה העמותה לאפו"כ עד סוף מארס 1988 בלבד. מאז מארס 1988 ועד מועד סיום הביקורת, נובמבר 1990, לא גבה האפו"כ דמי שכירות מן העמותה, אף על פי שחברי העמותה התגוררו בבית.

 

העמותה ערכה בבית שיפוצים על חשבונה, ללא קבלת הסכמה מראש של האפו"כ. בסוף 1986 פנתה העמותה לאפו"כ בבקשה להתחשב בהוצאות שהשקיעה לשיפוץ הדירות ולפוטרה מתשלום דמי שכירות.

 

לטענת האפו"כ, מאחר שהעמותה השקיעה כספים בשיפוץ הבית ובתשלום דמי פינוי הדיירים הקודמים, אין הוא רואה מקום לבוא אליה בתביעות. עם זאת הוא מנהל משא ומתן עם העמותה להסדרת היחסים עמה להבא לגבי בניין זה. לדעת מבקר המדינה היה מקום להסדיר בחוזה את הקשרים בין העמותה לבין האפו"כ, ובמסגרתו לקבוע מראש את שכר הדירה, את תכנית השיפוצים ואת הסדר ההתחשבנות ביניהם.

 

(ב)  בסוף שנת 1981 הושכר לתלמיד ישיבה א' בשכירות מוגנת, חלק מבית במזרח ירושלים, שהיה שייך ליהודי והמנוהל על ידי האפו"כ. בהתאם להסכם השכירות, קיבל עליו השוכר לשפץ את המושכר בשלמותו על חשבונו, על פי תכנית שיגיש מראש לאפו"כ ויקבל הסכמתו בכתב. הביקורת העלתה, שבתיק לא היו מסמכים לגבי השיפוצים שהשוכר התחייב בהם ועל וגובה הסכום שהשקיע.

 

(ג)  לתלמיד ישיבה ב' הושכר ביוני 1982 למשך שנה, בשכירות בלתי מוגנת, בית ובו כ-11 חדרים, שהוא נכס של הקדש של יהודים. דמי השכירות נקבעו לחודשיים הראשונים בלבד. בפועל השתמש התלמיד בדירה בת שניים - שלושה חדרים אותם הכשיר למגוריו. כנגד השקעתו של תלמיד הישיבה בשיפוץ, הסכים האפו"כ לפטור אותו מתשלום דמי שכירות לתקופה של שנה וחצי. מאז תום תקופה זו חלפו כשש שנים ומחצה, עבורן לא שולמו דמי שכירות. רק בספטמבר 1990 נחתם חוזה לשכירות בלתי מוגנת עם תלמיד הישיבה, לתקופה של שנה. בחוזה לא הייתה התייחסות לחוב בגין דמי השכירות. לגבי בית זה נחתם עם עמותה ב' חוזה לשכירות בלתי מוגנת לתקופה של שש שנים, החל בינואר 1984. עמותה ב' מקיימת בבית ישיבה ובית מדרש, וגם היא לא שילמה דמי שכירות כלשהם.

 

(ד)  האפו"כ השכיר לעמותה ב' דירה בבית במזרח ירושלים, שהיא חלק מנכסי הקדש של יהודים. הדירה הושכרה לתקופה של שנה, החל ב-1.2.88. בחוזה נקבע, שדמי השכירות ישולמו על ידי ביצוע שיפוצים במושכר, כמפורט במכתבה של עמותה ב' לאפו"כ מ-31.1.88, אולם במכתב הנדון לא היה אומדן כספי ולא פירוט של השיפוצים המוצעים. ב-13.6.90 הוארך חוזה השכירות עד ליום 31.1.91 באותם תנאים, דהיינו: שיפוץ המושכר במקום תשלום דמי שכירות. עד מועד סיום הביקורת, נובמבר 1990, טרם הוגשה וטרם סוכמה תכנית שיפוצים, וגם לא ברור אם נעשו שיפוצים. עד כה לא שילמה עמותה ב' דמי שכירות מאז 1.2.88.

 

 

הועלה, כי האפו"כ לא ערך בדיקה שיטתית של כל התיקים, שבהם כבר חלפו 15 שנים או יותר מאז מתן צו הניהול, כדי לשקול אם יש עוד הצדקה להמשיך בניהול כלומר: אם יש סיכוי שברבות הימים עוד ימצא מעוניין בנכס. כאשר קלושים הסיכויים, יש מקום לפנות לבית המשפט בבקשה שינתן צו להעברת הנכס לקניין המדינה.

 

העברת הנכסים לקניין המדינה עשויה להגדיל את היצע הקרקע הזמינה לבנייה - הישג חשוב בעיקר לאור צרכי קליטת העלייה - ולהפחית את העומס על אגף האפו"כ, כדי שיתמקד בטיפול בשאר הנכסים שבניהולו."