אפוטרופוס

    למען זכויות החסויים בישראל

 

דוחות גופים ממלכתיים

כתבות בעיתונות

עדויות אישיות

הצטרפות למאבק

 

 

עדויות וסיפורים אישיים

 

האפוטורופוס הכללי משתף פעולה עם קרובי משפחה מתעללים ועמותת האפוטרופסות "מט"ב-ש.פ.ר" אשר מתעללת וכולאת חסויים נכי צה"ל וגונבת את קצבתם ורכושם

(מכתב שקיבלנו מאדם מקורב שחקר את המקרה*)

 

"

תקציר ילדותו של דוד

דוד (שם בדוי) – נולד ב1950 באיטליה. מגיל רך הופרד מהוריו הביולוגיים. הוא הועבר לרומניה ונמסר לאימוץ.

יוכבד (שם בדוי) - אמו המאמצת והמתעללת, אחות במקצועה, ולימים עברה לעיסוק אחר – עובדת סוציאלית.

ב1965 יוכבד הגיעה לארץ ביחד עם דוד. הם קיבלו בשכירות דירה של חברה ציבורית. יוכבד התקבלה לעבודה במשרד הבריאות בתפקיד עובדת סוציאלית. דוד התקבל ללימודים במגמת אלקרוניקה בתיכון "אורט".

דוד קושר את יוכבד למסכת ארוכה של התעללויות וניצול, בין השאר זוכר דוד את עבודות הפרך שהטילה עליו יוכבד - כבר מילדות, הוא נדרש לעבוד ולהביא לה את הכסף שקיבל.

 

תקציר שירותו הצבאי

ב1969 התגייס, שירת בהנדסה קרבית, ניפצע במלחמת ההתשה והמשיך לשרת. ב1973 השתתף במלחמת יום הכיפורים בקו הראשון בדרום ונפצע שוב, חזר ושירת וסיים בהצטיינות. מ1974 שירת במילואים.

 

תקציר החיים האזרחיים

עם סיום שירותו הצבאי עבד כטכנאי ואיש צוות במספר חברות ידועות לשביעות רצונם של הממונים עליו, ובמקביל ניהל מעבדה פרטית לתיקונים. בכסף שהרוויח יכול היה להרשות לעצמו להשקיע בציוד וגם קנה את זכויות הבעלות על הדירה בה גר קודם בשכירות, שלאחר מכן נמכרה ובתמורתה קנה דירה במרכז שאף היתה רשומה בטאבו על שמו בלבד (1991).

אך יוכבד לא אפשרה לו להתפתח ודרשה כי יעביר לה את כל  משכורתו והרווחים שלו, והוא נאלץ לחיות רק ממה שהצליח להציל מציפורניה של יוכבד.

באותה תקופה דוד גר לבד ותפקד באופן עצמאי, ניהל אורח חיים צנוע ואף זכה להכיר חברה.

בשלב זה ממניעים בלתי ברורים יוכבד מתערבת בענייניו, ומוציאה אותו ממעגל החיים התקין:

יוכבד דורשת לפטר אותו מעבודתו ולהפריד אותו מהסביבה: מהחברים, הלקוחות, השכנים ומהחברה  הצמודה, ולשחרר אותו משירות במילואים.

יוכבד מגישה תביעה למשרד הביטחון להכיר בדוד כנכה צה"ל רטרואקטיבית משנת 1973.

 

תקציר  מהתקופה בה הוכר כנכה צה"ל ועד היום:

ב1975 משרד הביטחון מכיר בדוד כנכה צה"ל בעל 5% נכות.

ב1977 משרד הביטחון מגדיל את אחוזי הנכות ל% 20.

ב1983 משרד הביטחון מגדיל את אחוזי הנכות ל40%.

ב1987 משרד הביטחון מגדיל את אחוזי הנכות ל70% לצמיתות.

ב1990 דוד עובר אירוע מוחי ושיתוק בפלג גוף שמאלי, ונמצא בדרגת נכות של100%.

 

לשאלה כיצד זה התדרדר מצבו של דוד בקצב מהיר כל כך, יש תשובה אחת: "טיפול מסור":

מסתבר שבמהלך השנים 75-82 אושפז דוד בכפייה וללא הצדקה בדרכי מרמה ע"י יוכבד בבתי חולים לחולי  נפש, שם "טופל" באופן אגרסיבי, בין השאר: סמים פסיכיאטריים, מכות חשמל, בידוד וכו', לתקופות ארוכות. לטענתו של דוד ביצעו עליו ניסויים רפואיים (דברים שאושרו שנים לאחר מכן בכתבות תחקיר כמו הכתבה של סיגלית שיחור – ידיעות אחרונות, בדבר הניסויים בפנטוטל) כל זאת לפי הוראת יוכבד ולפי "האבחנות" של יוכבד.

הקיצבה וסל הצריכה והשירותים מטעם משרד הביטחון, שהיו מיועדים לדוד, הלכו ותפחו ככל שמצבו החמיר. אך דוד לא ראה את הכסף ולא נהנה מההטבות כי יוכבד גזלה ממנו את הכל.

 

 

תקציר ההליכים שהתנהלו עד כה בבימ"ש

בקטע זה ייחשף הקורא למנגנון משומן היטב של עובדים מתוך הרשויות, משרד האפוטרופוס הכללי, עמותות הקש של האפ' הכללי -  במקרה זה תאגידי ענק: מט"ב - " ש.פ.ר", רופאים עובדי מדינה שהם ברשימת המומחים של בתי המשפט, פקידים לסדרי דין מטעם  הרווחה – עובדים סוציאליים וגם שופטות שבאו מהרווחה וממשרד האפ' הכללי. ואם זה לא מספיק - תוסיפו את חוקי החלם המשחקים לידיהם של אפוטרופוסים ועובדי משרדים ורשויות שסרחו: מסך הסודיות, חוקי החיסיון והמעמד המשפטי ותירוצים של צנעת הפרט וכביכול לטובת החסוי, חוקים אשר מונעים מהסביבה הקרובה של החסוי אפשרות להתערב כדי להצילו מידיהם של האפוטרופוסים והגופים שסרחו: עשקו והתעללו בחסוי.

הדיונים בבימ"ש מתנהלים בדלתיים סגורות. אין ייצוג לחסוי, אין אפשרות לחקור את הצד השני בערכאה ראשונה.

 

1-

 

פבר' 1983 בימ"ש מינה את יוכבד לאפוטרופוסית על דוד.

צוו האפוטרופסות נמסר ליוכבד לאחר שהגישה תיק תפור, באמצעות עו"ס מלשכת רווחה מקומית לבימ"ש:  חוות דעת רפואית כוזבת ודו"ח סוציאלי מפוברק, דוד הובל לדיון אחד כשהוא מסומם ומאוים ע"י יוכבד וכפו עליו לקבל את המינוי.

 

2- 

 

מפבר' 1983 ועד דצמ' 1995 יוכבד לא הגישה דוחות לאפ' הכללי כמתחייב בחוק

יוכבד עשקה את דוד במשך 12 שנים והאפ' הכללי נרדם בשמירה.

מצבו של דוד הלך והחמיר עד שהחליט לבקש עזרה מאחת שנמצאה בסביבתו הקרובה – תקווה (שם בדוי).

דוד הסביר לתקווה כי בעצם תפרו לו תיק וכי אינו זקוק כלל לאפוטרופוס.

דוד ביקש לבטל את צו האפוטרופסות עליו.

 

3-

 

דוד  נבדק אצל רופאה מומחית בר –סמכא,  ד"ר דליה (שם בדוי), אשר קבעה כי דוד נמצא צלול, קוהרנטי, והשיפוט תקין, וכי היא ממליצה לבטל את צו האפוטרופסות עליו.

דוד הגיש לבימ"ש תביעה לביטול אפוטרופסות.

 

4-

 

באפר' 1997 התקיים דיון בבימ"ש בעניינו של דוד 

נכחו: דוד (ללא ייצוג), יוכבד, נציגי האפ' הכללי, ותקווה.

דוד הובל לבימ"ש ע"י יוכבד לאחר שכל הגורמים הממונים עליו לחצו, איימו והתנכלו לו בשל רצונו לבטל את צו האפוטרופסות, ומבעוד מועד נכנסו כל הגורמים לעסקה מכורה מראש להעברת האפוטרופסות לעמותת "מט"ב-ש.פ.ר". השופטת הוציאה צו להעברת האפוטרופסות לידי "מט"ב-ש.פ.ר". 

 

5-

 

ביוני 1998 התקיים דיון לבקשתו של דוד לאחר שגילה כי יוכבד ממשיכה להוציא כספים מחשבונו

ומחזיקה בזכות חתימה בלעדית, וזאת למרות שצו האפוטרופסות הועבר ל"מט"ב-ש.פ.ר". באפריל 97 (זאת העסקה המכורה מראש). לדיון זה כצפוי בימ"ש "שכח" להזמין את יוכבד ואת "מט"ב–ש.פ.ר". 

דוד צרף דפי חשבון מהבנק ואת תלושי הקצבה - הוכחות חותכות. ב"כ האפ' הכללי הכחישה וטענה כי הדוחו"ת לשנה זו אושרו ע"י האפ' הכללי.

        

6-

 

ביולי 1997  התקיים דיון נוסף בבימ"ש

דוד הגיש את חוות דעתה של ד"ר דליה הממליצה על ביטול האפוטרופסות.

השופטת מינתה את רמי (שם בדוי) - מנהל בי"ח ממשלתי, כמומחה מטעם  בימ"ש, וביקשה את חוות דעתו בתוך חודשיים.

רמי המציא חוות דעת כוזבת ומוזמנת מראש לאחר כשנתיים (נערכה  ב 7/1/99 והוגשה ב2/5/99) וזאת לאחר שהממונים על דוד אשפזו אותו בבי"ח, לתקופות ארוכות, ללא שום הצדקה ובדרכי מרמה, שם תפרו לו תיק "מעודכן".

דוד לא היה מאושפז במשך 18 השנים האחרונות, פתאום, בסמוך להכנת חוות הדעת השקרית של  רמי, נזכרו לאשפז אותו. ככה זה כשהשופטת ממנה מומחה שהוא עובד מדינה ולא מומחה עצמאי, שאינו תלוי - רמי הינו צד בתביעה ושייך לאחת מזרועותיה של הרשות הנתבעת ע"י דוד.

 

7-

 

במאי 1999 התקיים הדיון הקובע בעניינו של דוד.

דוד הובל ע"י יוכבד, שמינויה בוטל שנתיים קודם לכן וע"י ה"מטפלת" מטעם "ש.פ.ר" כשהוא מלא בסמים פסיכיאטריים, מסומם, ומאוים שאם לא יסכים למשוך את תביעתו יחזירוהו למחלקה הסגורה, כפי שעשו לו בסמוך קודם לכן.

גם הפעם דוד לא היה מיוצג ואיש מטעמו לא נכח בדיון. דוד ביקש דחייה של הדיון לחודשיים עד שיימצא לו עו"ד שייצגו, אולם השופטת לא שעתה לבקשתו. דוד גילה לאחר זמן רב כי השופטת ייחסה לו דברים שלא אמר לפרוטוקול: כי כביכול ביקש למשוך חזרה את תביעתו וכי כביכול ביקש את המשך מינויה של  "ש.פ.ר" - השופטת זייפה פרוטוקול.

כאן המקום לציין כי בימ"ש לא נותן העתק הפרוטוקול וההחלטה לידי החסוי בתום הדיון כפי שהוא אמור לנהוג.

 

8-

 

סמוך לאחר מכן הגיש דוד בעצמו ביום 16/6/99 בקשה לחידוש הדיון בעניינו 

וחזר ועמד על דעתו לבטל את צו האפוטרופסות עליו. הוא הכחיש את הדברים שהשופטת ייחסה לו בפרוטוקול מיום 2/5/99.

השופטת שלחה את בקשתו לתגובת משרד הרווחה. ביום 11/2/01 הגיש משרד העבודה את תגובתו, כלומר לאחר 210 ימים. בתגובתו ביקש לדעת, האם נוכח הזמן הרב שחלף האם הבקשה רלוונטית.

ביום 13/12/2001 החליטה השופטת להעביר את התגובה של משרד הרווחה במכתב לדוד.

בימ"ש "המתין והמתין" לתשובתו של דוד. דוד לא קיבל שום מכתב ועל כן לא יכול היה להגיב על ההחלטה.

 

9-

 

דוד כלוא בדירתו ע"י האפוטרופוסית "מט"ב-ש.פ.ר" וכל דברי הדואר שלו נלקחים על ידה,

במקרה שמגיע דואר רשום, דוד נדרש לחתום לדוור על קבלת המכתב, ובטרם יהיה סיפק בידו לפתוח את המעטפה, חוטפת אותה המטפלת מידיו. וכך דוד לא יכול לדעת מה רשום במכתבים הנשלחים אליו.

דוד נמצא סגור בביתו כמו חיה בכלוב, ה"מטפלת" מטעם האפוטרופוסית מרעיבה ומשפילה אותו ועושה ברכושו כרצונה, מתעללת ומענה אותו במשך כל היום, תוך שהיא נוטלת ממנו את כל זכויותיו ואת חירותו, וזאת בניגוד לחוק.

בימ"ש לא נתן לדוד כל סעד ואפשר לאפוטרופוסית להמשיך ולהתעמר בדוד. האפוטרופוסית "ש.פ.ר"  מיסודה של "מט"ב" החזיקה בדוד כמו בובה על חוטים והציגה מצג שווא של עסקים כרגיל. דרכי ההסוואה של האפוטרופוסית היו:

לצד ההתעללות, הכליאה, והבידוד למשך רוב שעות היום והשנה ובמקביל לזה "העניקה" לו קמצוץ של יציאות מהבית וטובין ביד קמוצה וביחס בטל בשישים.

התקינו לדוד מנעול כפול בדלת הבית ומסרו לו מפתח שפותח רק כשהדלת נעולה בנעילה לא כפולה. את המפתח הזה קשרה האפוטרופוסית על צווארו בשרוך נעליים אדום כדי "להוכיח" לכולם שדוד "חופשי" לצאת מהבית.

 

10-

 

ב20/5/04 הגיש דוד (בסיוע אנשים שסיפורו נגע לליבם) בקשה להארכת מועד להגשת ערעור לבימ"ש המחוזי באמצעות עו"ד לביא (שם בדוי).

בין השאר כתוב בנימוקים לבקשה: "...למערער לא היתה כל אפשרות לערער על החלטת ביהמ"ש (בזמן המוקצב בחוק) וזאת כיוון שהוא מוחזק בביתו על ידי האפוטרופוסית שלו, בתנאים השוללים לחלוטין את עצמאותו..."

במקביל הוגש גם כתב ערעור לביהמ"ש המחוזי.

לקדם דיון שהתקיים ב5/12/2004 בבימ"ש המחוזי הגיעו סמנכ"ל העמותה "ש.פ.ר-מט"ב" ועו"ד לביא.

האפוטרופוסית כלאה את דוד בבית עם סוהרת ("מטפלת צמודה") אשר לא אפשרה לו לצאת מהבית ולהגיע לבימ"ש.

השופט איים על עו"ד לביא בהוצאות מכסו הפרטי אם יתעקש להמשיך בהליכים מאחר שלא הוגש בזמן הנקוב בחוק ומאחר ודוד לא הופיע בעצמו ומכיון שכבר התקבלה החלטה ב2/5/99 בבימ"ש לענייני משפחה. עו"ד לביא נותר חסר אונים מול שופט מהלך אימים שאינו רוצה להבין את הנסיבות הקשות של דוד, 

שופט מכור, מתנכר ואטום, אשר השליך אותו מכל המדרגות. עו"ד לביא, תחת לחץ, על דעת עצמו ובניגוד לרצונו של לקוחו הנעדר מבימ"ש, החליט למשוך בחזרה את התביעה ולהינצל  מאימת השופט.   .

40 יום לאחר מכן עו"ד לביא העביר לדוד את הפרוטוקול והחלטת השופט ובקש להשתחרר מהתיק.

דוד  היה המום ורותח מרוב כעס: 

א - הוא התנגד למשיכת התביעה בחזרה

ב- איש לא שאל אותו לדעתו  ולא חקר מדוע לא הגיע למחוזי

ג- הוא שוב אחר את מועד הערעור

ד- כעת, לאחר שהעניין עבר גם במחוזי, הוא כבר כביכול מיצה את כל ההליכים, הוא מופקר בידי האפוטרופוסית וזה כבר יהיה הסוף שלו. דמו הותר  !!!!

 

11-

 

הסוף העצוב של סיפורו של דוד

דוד הושלך מביתו שלו לדירה מושכרת בעיר הסמוכה, ולאחרונה, בספט' 2008, נזרק להוסטל לא ידוע היכן  בארץ. הקשר עימו נותק. האפוטרופוסית מסרבת למסור כל מידע בקשר אליו. גם הרשויות מילאו פיהם מים ולא מדברים, אף מילה. פשוט העלימו אותו !!!!!  גם לעו"ד שהחזיק בתיק אין שום מידע על דוד. עו"ד שהחזיק בתיקו ניסה לברר אצל האפוטרופוסית את מקום הימצאו של דוד אך הם סרבו להשיב לו. אין שום סימן ואות ממנו !!!!!!

"

 

חברי האתר מבקשים להצילו,  וזקוקים לכל עזרה שתציעו.

עזרו לנו למצוא את דוד.

 

* האדם שהעביר לנו את את המידע חושש לפרסם את פרטיו ואת פרטי החסוי מחשש לנקמת משרד המשפטים – תביעה בגין פרסום פרטי חסוי. לדעתנו זוהי שערוריה שמונעים פרסום פרטיהם של אנשים שזקוקים לעזרה, זוהי הגנה על הפושעים שעומדים כנראה במקרה הזה מעל החוק ומעל השופטים. פרטי דוד והמקרה שלו שמורים אצלנו ונשמח להעביר מידע, ריאיות ומסמכים למי שרוצה לעזור.